המועצה לשלום הילד הפיצה נתונים שקריים לגבי הוצאת ילדים ע"י משרד הרווחה – נתונים שגויים המופיעים בממ"מ הכנסת (מרכז המידע והמחקר של הכנסת)

המועצה לשלום הילד הפיצה נתונים שקריים לגבי הוצאת ילדים ע"י משרד הרווחה – נתונים שגויים המופיעים בממ"מ הכנסת (מרכז המידע והמחקר של הכנסת)

המועצה הלאומית לשלום הילד מסרה נתונים שגויים לכנסת בעניין הוצאת ילדים מהוריהם על ידי משרד הרווחה. אושרת קוטלר כתבת "המגזין" הסתמכה על נתונים שקריים אלו בכתבה שלה, כשהיא ממשיכה בהטעיית הציבור, מבלי שבדקה את הנתונים. וכדברי יוזף גבלס: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים".

קישור לכתבה השקרית של אושרת קוטלר בתוכנית "המגזין" - הקליקו כ א ן.

הקואליציה למען הילדים והמשפחה, כתבו מכתב דרישה חמור ליצחק קדמן, כמו גם ליולי אדלשטיין יו"ר הכנסת לתיקון הנתונים השגויים לאלתר.

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 1

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 1

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 2

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 2

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 3

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 3

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 4

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 4

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 5

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 5

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 6

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 6

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 7

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 7

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 8

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 8

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 9

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 9

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 10

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 10

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 11

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 11

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 12

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 12

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 13

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 13

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 14

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 14

יצחק קדמן - תלונה על הממ-מ - 15

יצחק קדמן – תלונה על הממ-מ – 15

קישורים:

תגובות לכתבה "איפה הסעד?" זהירות פקידי סעד – ישראל היום דצמבר 2013 – הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה

תגובות לכתבה "איפה הסעד?" זהירות פקידי סעד – ישראל היום דצמבר 2013 – הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה

תגובות לתחקיר זהירות פקידי סעד - איפה הסעד? הציבור מוקיע את פשעי משרד הרווחה

תגובות לתחקיר זהירות פקידי סעד – איפה הסעד? הציבור מוקיע את פשעי משרד הרווחה

תגובות איפה הסעד - זהירות פקידי סעד

תגובות איפה הסעד – זהירות פקידי סעד

תגובות לכתבה "איפה הסעד"? שפורסמה ב- 27/12/13 – עיתון "ישראל היום" 27.12.2013

הורים חסרי אונים

כל הכבוד לעיתונאיות האמיצות נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי שחשפו את אחד הנושאים הכי מזעזעים במדינת ישראל והוא שירות הדוב שלעיתים ניתן על ידי פקידי הסעד למשפחות.

מי שאמור לסייע למשפחות בישראל, מפריד ילדים מהוריהם. כמי שנתקלה בלא מעט הורים אומללים, נורמטיביים לחלוטין, הניצבים חסרי אונים מול מערכת האוסרת ומסממת את ילדיה, אין לי אלא להודות על עבודתן המסורה והמעמיקה של צמד עיתונאיות אלו, מהסוג הישן והחשוב. כלבות השמירה של הדמוקרטיה הישראלית.

הילה קומם

מבחן כלכלי מסוכן

לצערנו, בישראל יש מגמת שחיקה של מעמד המשפחה הביולוגית בקרב גורמי הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה. האלטרנטיבות הקיימות למקום סביבתו הטבעית של הילד הפכו לאופציה מהירה ונוחה עבור גורמי המקצוע. בישראל 2013 הקלות בהוצאת ילדים מהבית היא בלתי נסבלת, בייחוד כשלא אחת בחינת טובת הילד על ידי הגורמים המקצועיים נעשית באמות מידה של מעמד כלכלי. אסור שהזכות להורות ולגידול ילדים תיבחן על פי מבחן מסוכן זה, אשר מפלה אוכלוסיות מוחלשות. הפתרון במקרים אלה צריך להינתן על ידי המדינה במעטפת ובסיוע כלכלי והוליסטי, ובמתן כלים וסיוע לאלה שידם אינה משגת, כדי לדאוג לשלומו ולטובתו של הילד.

ח"כ פנינה תמנו-שטה, סגנית יו"ר הכנסת


חיים שהופכים לסיוט

העובדות בכתבה "איפה הסעד" מזעזעות. לא ייאמן שכל כך קל לתלוש את הילד מאמא שלו ואין לה אפילו זכות לומר מילה. אם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבה אמורה להיות לנו זכות דיבור – זאת שלילת זכויות האדם הבסיסיות: לגדל את הילדים שלך ולדאוג להם. שמעתי לא מעט סיפורים מאבות גרושים שלא יכולים לפגוש את הילדים שלהם, שכל חייהם הפכו לסיוט. הדבר הזה ממש חייב להיפסק.

ברצוני לומר תודה על האומץ להוציא את הדברים האלה לאור תודה וכל הכבוד. בדבר הזה צריך להילחם!

אירנה סלומוב

הצגה חד-צדדית

הכתבה "איפה הסעד" משמיצה ציבור שלם של עובדים מסורים במערכת הרווחה הישראלית, באופן חד-צדדי ולא הוגן. העובדים הסוציאליים לחוק הנוער נחשפים מדי יום למקרים כואבים וקשים של הזנחה והתעללות בילדים, ותפקידם לראות לנגד עיניהם את טובת הילדים, ולהגן עליהם. כמו כן, עליהם לעמוד אל מול משפחות מתוסכלות וכועסות אשר איבדו אמונן בשירותי הרווחה.

הכלים העומדים לרשות העובדים הסוציאליים לטיפול בהזנחה והתעללות כיום הם דלים, ומסתכמים לא פעם בתורים ארוכים לפתרונות חלקיים בקהילה. המחסור בכלים ובמשאבים, וכן אי קביעת מדיניות רווחה מיטיבה, פוגעים ביכולתם של העו"סים לספק מענים הולמים למצבים חברתיים. כאשר עובדים סוציאליים מתריעים על הקיצוץ בתקציבי מועדוניות היום, הצהרונים ומרכזי הטיפול למשפחות בקהילה, הם מתריעים נגד היעדר מדיניות המטיבה עם האזרח, ונגד היעדר כלים מקצועיים להתמודדות עם המציאות היום-יומית בתחומי הקהילה.

החלטות "חירום" של עו"סים לחוק הנוער ושל מערכת בתי המשפט להוצאת ילדים מביתם מתבצעות מדי יום, ובמסגרתן ייתכן כי נעשות גם החלטות שגויות, המתבססות על קושי בקריאה של המציאות והמצב המשפחתי. אכן תפקידה של התקשורת הוא להצביע על מחדלים אלו ולהציפם. עם זאת, האופן שבו הוצגו הבעיות בכתבה הוא חד-צדדי, ולכן חוטא למטרה זו ואינו מציג את המציאות המורכבת.

תמר גל, עמותת עו"סים שינוי – עמותה סטודנטיאלית למען עתיד העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל

גילויים של אומץ

כתבתן של נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי ראויה לפרס פוליצר. גם בשל התחקיר החרוץ והעיקש, גם בשל חשיבותם המצמררת והמחרידה של הגילויים, וגם בשל האומץ לצאת, פשוטו כמשמעו, נגד הגדולים, רושפי האש וחדי השיניים שבדרקונים. כי אנחנו כולנו מסרבים להאמין שבמדינה שלנו ייתכן שיהיו אנשים שיעשו כל דבר בעבור עוד חופן שקלים. כולנו מסרבים להאמין כי ייתכן שאפילו אדם אחד על פני הגלובוס יתייחס לילדים רכים כאילו היו, מילולית, כבשים חסרות נשמה וחסרות חשיבות בתעשיית השווארמה. אלוהים אדירים! מעבר לתשוקה העזה המתעוררת לטפל עכשיו ומייד ביד הברזל של החוק במי שלכאורה תאוות הבצע הביאה אותם אל שיאה המבחיל של שאול תחתיות, לפני הכל צריך עכשיו ומייד לסובב באחת את הגלגל הנורא לאחור, ולבטל עכשיו ומייד כל החלטה איומה ונואלת שהתקבלה, לכאורה, ממניעים זרים ולהחזיר את הילדים חזרה אל חיק הוריהם.

אריה גל, כפר סבא

הגיע הזמן לביקורת

הזדהיתי מאוד עם הכתבה "איפה הסעד." כתבה אמיתית המספרת מה עושות פקידות הסעד.

לצערי על גוף זה אין כמעט ביקורת. הרבה אבות מנותקים מהילדים שלהם במשך שנים, ואני אחד מהם, שזה 14 שנה מנותק מילדיי. וזאת מכיוון שלדעתי פקידות הסעד תומכות בנשים ולכן מעבירות את הילדים לחזקת האם, ולא חושבות על טובת הילדים כמו שהן טוענות, כלומר שהילדים יהיו בקשר עם האבות שלהם. הרי הן יודעות שניתוק הילד מאביו יגרום לו טראומה, אך לא עושות דבר כדי למנוע ההסתה של האם נגד האב.

אני מקווה שתמשיכו לפרסם סידרת כתבות על מה שנעשה בגוף זה כדי שתתברר האמת ויופסקו המעשים האלה נגד הילדים.

יוסי

אימהות, אל תוותרו

את מה שאני ושלושת ילדיי הקטנים עברנו עם פקידת הסעד ולשכת הרווחה ניתן להגדיר כסיוט. אני אמא שעוברת גירושים קשים ביותר זה שלוש שנים. לפקידת הסעד, המנהלת שלה וללשכת הרווחה לא תהיה כפרה וסליחה לעולם, לא ממני, ולא מילדיי הקטנים שהיו בני 3 ,4 וחצי ושנה וחצי. ילדיי ואני איננו עוד נתוני סטטיסטיקה במאגר הנתונים של לשכת הרווחה ולעולם לא נהיה. נקיטת העמדה לטובת אבי הילדים, חוסר רגישות מוחלט ואי הבנה קיבלו ביטוי בחקירת פקידת הסעד בבית הדין הרבני, שם גם הרבנים טענו שנהגה בצורה לא נאותה, והכל מתועד. אני יכולה לכתוב רבות על מסכת הייסורים, אולם אני רוצה רק להציע לאימהות לא לוותר. גם כשלא היו לי אמצעים ביקשתי מינוי חיצוני של פסיכולוג קליני מטעם בית הדין ואכן, הוא שינה את כל ההחלטה המעוותת של פקידת הסעד. אל תוותרו, תילחמו עד הסוף, כי המלחמה שלכן היא מלחמתם של ילדים קטנים, לא של בובות ולא של מספרים ונתונים סטטיסטיים של הרווחה. ולאלה היושבים בדיונים, בוועדות, בכנסת וכן לשרת המשפטים, אני מציעה שתהיו חכמים והכי חשוב, תהיו אנושיים.

אמא ר'

החמלה נעלמה

יישר כוח על אומץ הלב ועל הרצון לספר את האמת. לצערי אני עד למעשי פקידי הסעד כבר שנים רבות.

ניתוק הילדים מהוריהם והרס המשפחה וההורות הם כה אכזריים. אסור שדברים כאלה יקרו במקומותינו ובטח שלא בידי עובדי מדינה, שתפקידם לסייע, לעזור ולשקם קשרי משפחה שנפגעו. החמלה וההומניות נעלמו וצריך להחזיר אותן.

כל הכבוד על עבודה עיתונאית נפלאה.

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם

ילדים ככלי נקמה

אני חוויתי כמעט אחד לאחד את מה שנכתב בכתבה "איפה הסעד," ואני שמח שסוף סוף הוצאו לאור הדברים שמתבצעים. הרווחה, כפי שאפשר לראות בתגובה לכתבה, מיתממת. אולי בכלל מדובר בהאשמות של כמה מטורפים. אנחנו? אנחנו עושות עבודת קודש, רק טובת הילד לנגד עינינו, הכל מקצועי. יש לי ראיות חד-משמעיות שלא כך הדבר. לדעתי הילדים כיום הם יותר כמו כלי שליטה ולעיתים אף כלי נקמה בידן של פקידות הסעד, וזו האשמה שהכי קל לי להוכיח. לתפיסתי, הפשע של ניתוק ילד מהוריו מסיבות בלתי מוצדקות, כוחניות המערכת, גדרות התיל של מרכזי הקשר והחירום והוועדות השונות – אלה מתחרים בעוצמתם רק עם זיכרון קולקטיבי אחד, ולטעמי אין מנוס מלהשוות. אני ובתי בת הארבע חווינו זוועות מול הרווחה. כטייס, כסמנכ"ל בחברת הייטק עד לא מזמן, וכאדם שהיה במסלול חיים מובטח, מצאתי את עצמי מול רשויות הרווחה ומול תלונות שווא למשטרה, שהשמידו לי את החיים. חיסלו אותי. ממצב שהייתי הכי גבוה, על הסוס, היום אני מרוסק על הקרשים.

יש חשש כה גדול להתעמת עם פקידות הסעד, עד כדי כך שהן תמיד בסוף חומקות מעונש. הן מחסלות משפחה שלמה, וממשיכות בדרכן בקריירה הלאה. כתבות כמו הכתבה הזאת ממחישות לי שאני לא לבד. יישר כח!

ראובן

סלוצקי לא מצטערת

ברכות ויישר כוח לעורך ולמערכת על הפגנת אומץ לב אזרחי במתן גיבוי לכותבות ובפרסום הכתבה, ולכותבות על כתבה אחראית, מקיפה וממצה.

קראנו בעיון רב את דברי התגובה של שר הרווחה (מאיר כהן). נאה דורש ואינו נאה מקיים. השר אינו נפגש עם הורים רבים, או אף הגיב לפניותיהם. נכון, לעיתים הם מתלהמים ומאוד לא מנומסים. אבל מה אפשר לצפות מאם שזועקת את כאבה הנורא ואת כאב ילדה שנעקר מחיקה?

אשר לוועדת סילמן, כאשר מנכ"ל המשרד בודק את עובדיו הסיכוי לתוצאות שווה לאפס. האם מיוצגות בוועדה העמותות המלוות את ההורים (נדחתה בקשה לייצוג עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים?( עורכי דין המייצגים הורים בבתי המשפט? האם פורסמו בציבור שמות ותוארי החברים בוועדה? האם במשך חודשי פעילותה פורסם דיווח כלשהו מדיוניה? התשובה לכל אלה שלילית.

ובינתיים, פקידי הסעד נוהגים בסכין קצבים ולא "בשיא הדיוק, כמו בסכין מנתחים" כפי שהשר טוען שהיה רוצה.

כאשר כבוד השר כהן התמנה לתפקידו התמלאנו תקווה שהנה מגיע אדם שצמח מתוך המעברה ויביא את השינוי המיוחל. שר שנוכל לשבת איתו ולדון יחד, מתוך שיתוף פעולה מלא, איך ניתן לשנות ולתקן את המעוות. בינתיים זה לא קורה. ואולי בכל זאת יש עוד תקווה.

ולבסוף, מעניינים דבריה של הגב' (חנה) סלוצקי, פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער כי "עם יד על הלב, אני לא חשה צער על אף מקרה שבו הוצאתי ילד מביתו." לדעתי אדם שבטוח כי לעולם אינו שוגה, ברור שהוא חסר כל ביקורת עצמית.

נחמה דיכנה, מנכ"לית משותפת, ע.ל.י.ה – עמותה לזכויות ילדים והורים

הזעם מלמד על הצלחה

יש מעט כתבים שמוכנים להעמיק ולהביא את האמת לציבור כל הכבוד לכתבות "ישראל היום." כעת בוודאי יהיו הטחות בהן מצד העובדים הסוציאליים. אך ככל שיהיו יותר תגובות זועמות, כך יידעו הכתבות שעשו עבודה יותר טובה. ככה אנחנו, עורכי הדין, יודעים לזהות את ההשפעה שלנו.

עו"ד תמר טסלר, מתמחה בזכויות ילדים והורים

תמונה מעוותת

הכתבה בעיתון הפכה את פקידי הסעד לאימת החברה הישראלית. כעובד סוציאלי ותיק, המכיר ומוקיר את עבודת פקידי הסעד זה שנים רבות, אני מוחה על הצגת התמונה המעוותת.

פקידי הסעד עושים עבודתם נאמנה, וכל החלטה שלהם עוברת דיון מקצועי נרחב בוועדת תכנון וטיפול. הוועדה מורכבת מגורמים מקצועיים מחוץ לשירותי הרווחה כגון: בריאות, חינוך, שפ"ח ועוד. נעשית הכנה למשפחה לקראת הוועדה. המשפחה מקבלת את הדו"ח המוגש לוועדה לפני קיומה. בוועדה ניתן למשפחה להביע את עמדתה, וההחלטה מתקבלת לרוב ברגישות רבה כלפי המשפחה ורצונותיה. לנגד עיני הוועדה עומדת טובת הילד והבטחת שלומו הפיזי והנפשי.

במקרים שבהם יש שיתוף פעולה של ההורים עם גורמי הטיפול נבנית תוכנית טיפול למשפחה. במקרים שבהם המשפחה מתנגדת להמלצות גורמי הטיפול ואין שיתוף פעולה, מתבצעת פנייה לבית המשפט, שם דנים במקרה, והמשך הטיפול מותנה בהחלטת בית המשפט לנוער. קשה לקבל את קביעת הכתבה שבתי המשפט משמשים חותמת גומי להמלצות פקידי הסעד. אם כך, זו טענה קשה כלפי מערכת המשפט, והכותרת צריכה להיות "זהירות שופטים מובלים וכבולים."

כאחד שנכח בדיונים רבים אני יכול לציין ששופטי בית המשפט אינם מקבלים את המלצות פקידי הסעד כמובנות מאליהן. הייתי עד להרבה מקרים שבהם השופט דחה את המלצת פקיד הסעד.

תהליך הוצאת ילד מהבית הוא קצה הדרך לפעילות שירותי הרווחה, כאשר כלו כל הקצין. אנו מפעילים שירותים בקהילה, ובהם מעון רב-תכליתי, מועדוניות, סומכים למשפחה ועוד. בעזרתם עושים מאמצים רבים להשאיר את הילדים עם ההורים למרות הסיכון הרב. רק כאשר אין יכולת ו/או מסוגלות לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול, רק אז ישנה חשיבה להוצאה חוץ ביתית.

בימים קשים אלה, שבהם ילדים נרצחים בידי הוריהם וילדים נפגעים מינית מהורים ומבני משפחה, פקידי הסעד הם קרן האור של ילדים הנמצאים בסיכון. עליהם נאמר: "אל תיגעו במשיחיי."

יגאל לוי, עובד סוציאלי, שדרות

זר לא יבין זאת

במילה אחת, תודה. מילה נוספת היא וואו. אני בסיפור 25 שנים. מי שלא חווה לא יבין זאת. אני מדבר על לחוות משך 25 שנים את האלימות נגד הילדים. אני לא חושב שהיתה כתבה כל כך נכונה וארוכה. מסמך היסטורי. לדעתי יש כאן הוכחה לחוק פרקינסון: איפה שאתה תקוע בהיררכיה שם אתה הכי לא מתאים. כל הברכות.

יעקב

פוחדים מהפקידים

קראתי בשקיקה את כתבת התחקיר שערכתם. הרשו לי לברך אתכם על אומץ הלב הכרוך בחשיפת התנהלותם הקלוקלת והמקוללת לעיתים של פקידות הסעד ומשרד הרווחה. לא בכדי הנני מציין את עניין אומץ הלב, שכן כפי שבוודאי כבר נוכחתם, ובהמשך סביר שעוד תיווכחו ותיחשפו להתנכלויות ולדה-לגיטימציה שוודאי ינקטו נגדכם מטעם הרווחה ושותפיהם. שימו לב כי כל מי שהעיד בכתבה ועדיין בקשר כזה או אחר עם פקידות הסעד, החליט שלא לחשוף את עצמו פן יאונה לו רע, והכוונה היא במיוחד לאנשי המקצוע שהעידו בכתבה.

יחד עם הברכות על עבודה עיתונאית מאומצת, מקצועית ומבורכת, הרי שבשלב זה ככל הנראה עדיין אינכם מעכלים שהמקרים וההתנהלות הבעייתיים והקשים שנחשפו בכתבה, משקפים לצערי רק את קצה קצהו של הקרחון ששמו התנהלותן המזיקה של פקידות הסעד והרווחה. יש לדעתי להעניק משקל גדול יותר בכתבה נוספת לאופן התערבותן הקלוקלת של פקידות הסעד בהליכי גירושים, ולאופן שבו הן מגבירות את המחלוקות בהליכים, תוך כדי קיפוח קשה של האבות ושלילת זכויותיהם כהורים. כולי תקווה שהכתבה תהיה אבן דרך לשינוי מהותי והיסטורי של דרכן הנפשעת של פקידות הסעד והרווחה.

יגאל

שמבקר המדינה יבדוק

בהמשך לתחקיר "איפה הסעד"? שפורסם בעיתונכם, ולנוכח ריבוי התלונות והעובדה שנושא זה שב ועולה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי, אין בליבי ספק שהגיעה העת שתיעשה בדיקה מעמיקה של הנושא על ידי גורם ממשלתי מוסמך או על ידי מבקר המדינה.

ח"כ איתן כבל

מחדל חמור מנזקי הסערה

מהיכרות עם נושא ניתוק הילדים מהוריהם והוצאתם מבתיהם אני יוצא בקריאה למבקר המדינה לבדוק נושא זה לעומקו. מדובר בשערורייה מוסרית ממדרגה ראשונה, ומחדל חמור פי כמה מנזקי הסערה שאותם אץ המבקר לבדוק בלי להתייחס לעובדה שמתחת לאפו מתרחש מחדל חמור ומתמשך פי כמה.

ח"כ משה פייגלין

קישורים:

משרד הרווחה משלם 700,000 ש"ח ליועצי תקשורת חיצוניים לטיוח פשעיו

משרד הרווחה משלם 700,000 ש"ח ליועצי תקשורת חיצוניים לטיוח פשעיו

טרם יבש הדיו על דוח מבקר המדינה הקובע, כי משרד הרווחה מפקיר ילדים ומשפחות לעוני ורעב, עובדים פקידים במשרד הרווחה בקדחתנות לגייס מהאוצר 700,000 ש"ח לעבודות יח"צנות המשרד.

מדובר בדרך התמודדות מבזה ומטייחת את מחדלי משרד הרווחה, שהרי כיצד יואילו כספי היח"צנות למיגור העוני?

עובדה שאינה מפתיעה – בעוד שאת כספי היח"צנות קיבל משרד הרווחה מהאוצר בבהילות ומיידיות, לעומת זאת, כספים שיועדו להקטנת הפערים החברתיים וצמצום העוני – מעכב משרד הרווחה מזה שנים בטענה "עיכובים ביורוקרטיים", בכדי לספק ג'ובים לעובדים סוציאליים, עמותות רווחה למיניהם, משפחות אומנה ואימוץ, מנהלי פנימיות והוצאת ילדים בכפיה מביתם.

אושרת קוטלר ואריק וייס מתוכנית "המגזין" בערוץ 10 - קיבלו נתח שמן מכספי יח"צנות של משרד הרווחה.

קישור לתוכנית המיוח"צנת ראה בסרטון  כ א ן.

החלטת ועדת המכרזים מיום20.1.14 התקשרות עם יועצי תקשורת חיצוניים

החלטת ועדת המכרזים מיום20.1.14 התקשרות עם יועצי תקשורת חיצוניים

התנהלות משרד הרווחה מדיפה ריח של שיקולים זרים ובזבוז כספי ציבור לקידום אינטרסים אישיים של פקידי רווחה באיגוד העובדים הסוציאליים, במקום לשרת את האזרחים ורווחתם.

משרד הרווחה שהינו בעל אמצעים כלכליים עושה שימוש בכספי תיבור על מנת להשתיק את הדיון הציבורי בנושאי הוצאת ילדים בכפיה מביתם, למנוע ביקורת אמיתית בנושא כאוב בעל חשיבות ציבורית ואזרחית במעלה הראשונה – הוצאת ילדים רבים כיום מעל 110,000 ילדים! בהתאם לנתונים שפורסמו ממש לאחרונה על ידי וועדת סילמן מידי הוריהם, רובם ללא סיבה לכלל הציבור, וזאת תוך פגיעה בחופש הביטוי ובשיח הדמוקרטי, שכן בהיעדר פרסום, הציבור אינו יכול לדעת כי מדובר בבעיית רוחב.

חשוב לתת את הדעת לכך שאפקט ההדרה מהשיח הדמוקרטי אינו פועל באופן אחיד ורוחבי. הראשונים להיפגע הם דווקא אלה שמתקשים במיוחד להשמיע את קולם – יחידים וקבוצות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שנמצאים הרחק מבמות התקשורת וממוקדי ההשפעה.

יח"צנות משרד הרווחה הן כלי הנתון בידי בעלי כוח פוליטי או כלכלי והן תורמות לקיבוע יחסי הכוח הבלתי שיוויוניים ממילא.

אפשר לסכם ולומר, אפוא, שתופעת משרד הרווחה, המשתיק אזרחים מלהביע מרי ושיח אמיתי, יוצרת פער מדאיג בין החשיבות העליונה שיש לחופש הביטוי ולזכות להשתתף בהליך הדמוקרטי ובין ההגנה שניתנת להם בפועל, בין הזכות התיאורטית ליכולת לממשה הלכה למעשה.

כאשר משרד הרווחה שוכר יח"צנים בכספי ציבור, שלא לשמם יועדו והופך את היח"צנות לתופעה רווחת – וזהו השלב שבו אנו נמצאים כיום במדינת ישראל – האפקט המצטבר הוא חמור שבעתיים.

הבמה הציבורית מופקרת בידי מי שממילא נהנים מאמצעי תעמולה מגמתיים וחד צדדיים דוגמת יחסי ציבור ופרסומת מסחרית של משרד הרווחה.

משרד הרווחה הינו גוף המקבל תקציב השני בגודלו במדינה ובאמצעות איגוד העו"ס הם מנטרלים כבר שנים החלטות של וועדות בדיקה שונות (ועדת גילת, רוט לוי, שניט, סלונים-נבו) שבדקו את התנהלותם, ומצאו חד משמעית כשלים חמורים בתפקודם, כשלים שמהם נפגעו האמהות לורי שם טוב, שלומית צפרי, רחל חמיאס ועוד, פגיעות קשות, תוך איון זכויותיהן באופן המתאים למדינות עולם השלישי.

התנהלות משרד הרווחה מדיפה שיקולים זרים וחידלון מלפתור בעיות בצורה מקצועית ורצינית. למעט הצמדת אקדח לרקה, קשה להעלות על הדעת איום גדול יותר המאיים על כבוד האדם וחירותו וחופש הביטוי של הורים שנלקחו מהם ילדיהם.

קישורים:

פגיעות פנימיות – "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • חשופים תחקיר / נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – "מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר / נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

חשופים – תחקיר ישראל היום על הפקרת ילדים בפנימיות משרד הרווחה – אפריל 2014 קריאה בקובץ PDF

הבטן של לילי החלה לכאוב מרב חשש כשמנהל הפנימייה קרא לה להגיע בבהילות אל לשכתו, ושם מיהר להציע לה קפה, עוגות ומים קרים. ככל שיצא מגדרו לְרצות ולהרגיע אותה, כך גברה תחושתה שמשהו רע קרה לאחד מילדיה השוהים בפנימייה. היא היתה בטוחה שמדובר בבנה הגדול, כי הוא שובב ותמיד עושה בעיות.

אבל אז מנהל הפנימייה תפס את הראש, אמר ששלושים שנה לא קרה לו דבר כזה, ומילמל כמה פסוקים מהתורה. מדובר בבתה של לילי, בת השבע. היא נפגעה מינית על ידי כמה נערים גדולים ממנה. זה קרה שישה ימים קודם לכן, ואין לו ממש פרטים, למנהל, כי אסור לו לשאול ולתחקר יותר מדי. המשטרה תבדוק.
"שאלתי, מה זה נפגעה מינית? מה בדיוק קרה? איך זה קרה בלי שאף אחד עצר את זה? ומה עושים עם זה עכשיו? משאירים אותה עם התוקפים שלה?"
מספרת לילי על מה שהתרחש בדיוק לפני חודש, "והוא אמר לי שהוא לא בטוח, שהילדה שלי בדרך למסור עדות. דרשתי שייתנו לי לראות אותה מייד, והם לקחו אותי אליה.
"הדבר הראשון שהילדה אמרה לי זה 'אמא, אני לא אשמה'.
חיבקתי אותה ואמרתי לה: 'ברור שאת לא אשמה. את הנשמה של אמא. לכי תספרי כל מה שקרה. את גיבורה, ואמא שומרת עלייך. זאת לא אשמתך, כפרה עלייך. את תינוקת'".
לילי התבקשה לעזוב את בתה, וברגליים כושלות שבה אל דירתה הקטנה בירושלים. "ראיתי מסך שחור מול העיניים, פחדתי שאתמוטט", היא מספרת. "לקחתי ארבעה כדורי וליום, וזה לא עזר. הרגשתי שעקרו לי את הלב".
בחלוף כמה ימים התברר ללילי שחמישה נערים פגעו בבתה. נער נוסף, שישי, התבונן בנעשה ושתק. מה היה שם? לילי לא ממש יודעת עד לרגע זה.
"מנסים להרגיע אותי שהנערים לא אנסו אותה, אלא הכריחו אותה לגעת בהם", היא אומרת. "אני לא מבינה למה לא עשו לה בדיקה פיזית, כדי לוודא שהם לא פגעו בה. אני לא מבינה איך זה קרה כשהילדה אמורה להיות בהשגחה כל הזמן, ואני לא מבינה למה היא נשארת תחת אחריותם של אותם מדריכים, שכשלו בתפקידם".
לילי (שם בדוי, כמו כל שמות הורי הקטינים בכתבה), אם חד־הורית בת 41, עברה חיים קשים מאוד. גופה הנערי והחיוניות שבה אינם מסוגלים להסתיר את התלאות שחוותה מצעירותה. היא אמנם עובדת בחריצות אך מתפרנסת בקושי. בשלב מסוים חשבה, או שוכנעה על ידי גורמי הרווחה, כי מוטב שהילדים יגדלו במסגרת חוץ־ביתית, במרחק לא רב מדירתה. העוני שלה, ילדותה הקשה, העבר הפלילי, העובדה שהיא אם חד־הורית – כל אלה הותירו לה סיכויים קלושים להשאיר את הילדים איתה, בביתה.
הילדים הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה, בטיעון של טובת הילד. בנה היה בן 4 כשהוצא מהבית, בתה היתה בת שנתיים בלבד. עכשיו היא מתחרטת, אבל אין דרך חזרה.
לילי, שבעצמה נפגעה מינית באופן קשה לאורך ילדותה, ניהלה מאבק חריף. הקיפו אותה חברות טובות ופעילות חברתיות, שלא הניחו לנושא להישכח.
אחרי 12 ימים הורחקו הנערים התוקפים מהפנימייה. אבל בקולה של לילי לא ניכרות נחמה או גאווה על הצלחת מאבקה. בוודאי לא שמחה.
"רשמית, המקרה טופל, למרות שהבת שלי לא צריכה להישאר תחת אחריותם של מדריכים שכשלו. ומה זה עוזר לי שהמקרה טופל?", היא בוכה. "זה לא היה צריך לקרות. היה אפשר למנוע את זה. הבטיחו לי שישמרו על התינוקת שלי, ואני האמנתי להם, כי רציתי שהגורל שלה יהיה שונה משלי".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון? תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון? תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

רמת דיווח נמוכה

שכיחות עבירות המין בילדים ובני נוער בכלל האוכלוסייה עולה בהדרגה וסוגרת עלינו מכל עבר. מנתוני משטרת ישראל עולה כי מתוך כלל תיקי עבירות המין שנפתחו בשנת 2012, כ־44 אחוזים בוצעו בקטינים עד גיל 17: 2,200 תיקים מתוך כ־5,000. עד גיל 12 אין הבדל משמעותי במספרים בין בנים לבנות; מגיל 12 ואילך, יש יותר בנות שנפגעות.
לנתונים הללו, הקשים ממילא, יש להתייחס בחומרה, כיוון שבקרב ילדים ובני נוער רמת הדיווח על פגיעות מיניות נמוכה מאוד, מסיבות שבהן בושה, אשמה, חשש מדחייה חברתית, לחץ חברתי או פשוט חוסר מודעות וטשטוש בין המותר לאסור, האופייני לגילים הללו. כל זאת, כשילדים חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים מיניים ופורנוגרפיה, שזמינים להם בקלות רבה.
אבל מה קורה בפנימיות הסגורות ובמשפחות האומנה, שאליהן מוּצאים ילדים מרשות הוריהם על ידי שירותי הרווחה בנימוק שיש להגן עליהם, לעטוף אותם, לפקח עליהם ולהביא לשיפור משמעותי בסביבת חייהם? ומה קורה כאשר מדובר בילדים שנפגעו בעצמם בעבר, או שגדלים אצל הורים שנפגעו מינית בצעירותם? זוהי אוכלוסייה עם פוטנציאל היפגעות גבוה באופן ניכר.
הרוב מוחלט של הילדים המופנים ל"השמה חוץ־ביתית" הם כאלה שלטענת גורמי הרווחה נחשפו להזנחה ולהתעללות פיזית, רגשית ומינית.
בשנת 2012, לשם המחשה, נמצא שמתוך כ־36 אלף פניות שטופלו על ידי העובדים הסוציאליים (פקידי הסעד) לחוק הנוער, סוּוגו כ־45 אחוזים תחת הקטגוריה הנזילה "הזנחה", כ־37 אחוזים סווגו כ"פגיעה פיזית" ו־17 אחוזים – כ"פגיעה מינית".
שיעור הפגיעות המיניות לא השתנה באופן משמעותי בחמש השנים האחרונות.
פרופ' אסתר הרצוג - כתבת תחקיר פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פרופ' אסתר הרצוג – כתבת תחקיר פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון, נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה: "הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים"
פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה, עמותה לזכויות ילדים והורים, שנלחמת זה יותר מעשרים שנה נגד הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מבית הוריהם, מדגישה כי רבים מההורים הללו היו בעצמם "ילדי רווחה". "מדובר לפחות בדור שני או שלישי לרווחה. אז איך אפשר להיחלץ ממעגל הקסמים הבלתי נגמר הזה? הרי זאת ההוכחה שמשהו פה שגוי מהיסוד. אני טוענת כל השנים שרק על ידי טיפול אמיתי בקהילה וטיפול במשפחה אפשר לעזור. לא על ידי הוצאה אוטומטית של ילדים למוסדות".
ואכן, כל האימהות שהתראיינו לכתבה היו ילדות רווחה. כולן גם חוו פגיעות מיניות בעצמן. עכשיו הן חוות מחדש טראומות קשות, כאילו לא די בנסיבות חייהן הטרגיות.
לעדי (33) חמישה ילדים משלושה אבות שונים: הבת הגדולה בת 13 וחצי, והבן הקטן בן 4 וחצי. היא בעצמה היתה ילדת רווחה, שנשלחה עם אחיה לפנימיות בעקבות מחלה שבה חלתה אמה. בגיל שבע נפלה קורבן לאונס אכזרי מצד שכן. בשנות העשרה לחייה התייתמה משני הוריה.
היא התחתנה בגיל צעיר, וכשביקשה להתגרש היתה מסורבת גט. האפשרות היחידה להשתחרר מהנישואים היתה כרוכה בוויתור על המשמורת על שתי בנותיה הבכורות לטובת האב. היא מקפידה לשמור איתן על קשר הדוק. בתום עוד זוגיות כושלת ורווּית אלימות מצאה את עצמה ברחוב, נסה על נפשה עם שני ילדים קטנים בני פחות מארבע, כשגופה מלא חבלות.
"באותה תקופה לא היה לי כסף לכלום, אפילו לא לאכול. הייתי פולשת לבתים ריקים של עמידר. בכל פעם שהתלוננו עלי, היו באים ומוציאים אותי לרחוב. נעצרתי לפחות עשר פעמים.
"כשהילדים היו בני ארבע וחמש, לקחו אותם אל בית ילדים של הרווחה, ובהמשך ילד אחד נשלח לאומנה והאחר לפנימייה. הסכמתי לזה, אבל היום אני מצטערת. אם היו נותנים לי סיוע כלכלי ומנחים אותי ונותנים לי כלים איך להתמודד עם גידול הילדים, הבנים היו נשארים איתי".
את בנה הקטן, מגבר שלישי בחייה, ילדה עדי בגיל 28. לדבריה, גורמי הרווחה הודיעו לה מראש שלאחר הלידה יועבר התינוק לאימוץ, אבל היא היתה נחושה. "כל הקשיים שעברתי חיזקו אותי, היה ברור לי שבילד הזה לא נוגעים. ידעתי שאין שום דבר בעולם שישבור אותי, ובאמת הצלחתי. בעזרת דירה שקיבלתי מעמידר, הצלחתי לקיים את שנינו. עבדתי בניקיון ובתור מלווה בהסעות תלמידים.
"אני לא יכולה להגיד שהכל טוב, ויש ימים שאין לי אוכל במקרר, אבל תודה לאל, אני מסתדרת. יש אנשים טובים שעוזרים לי, ונשבעתי שאת הרווחה כבר לא אכניס לחיי לעולם".
לפני שנה בדיוק צילצל הטלפון בביתה של עדי. "בלי הכנה מוקדמת סיפרו לי שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה", היא מספרת. "כמעט התעלפתי. אני זוכרת ששמטתי את הטלפון מהיד ורעדתי בכל הגוף.
"אנשי הפנימייה סיפרו לי שהם מצאו אותו במיטה שלו, ביחד עם ילד אחר. הם עוד ניסו להרגיע אותי ואמרו לי שלא אדאג, זה לא כזה נורא, כי הפוגע הוא ילד בגיל של הבן שלי".
לטענתה, אנשי הפנימייה ביקשו ממנה שלא להתלונן במשטרה, והבטיחו לה שיטפלו בנושא, ובמידת הצורך יזמינו את המשטרה. למרות זאת, היא התלוננה במשטרה על מעשה מגונה בקטין, ואף הזמינה לפנימייה ניידת משטרה, אבל זה לא עזר. "אפילו לא לקחו אותו לבדיקה רפואית", היא אומרת בעצב. "עד היום אני לא יודעת אם המשטרה חוקרת את התלונה שלי או לא".
הפנימייה, לדבריה, המעיטה בחשיבות המקרה. גם לאחר שהדברים התגלו, נשאר בנה לשהות בכל יום בקרבת הילד שפגע בו, ואף ישן איתו באותו החדר. הוא מיעט לספר לה על מה שחווה, אבל כשבא הביתה לביקורים, הבחינה עדי שהוא מרטיב במיטה.
"יום אחד ראיתי סימנים כחולים על הגוף שלו. שאלתי אותו ממה זה. בהתחלה הוא ניסה להתחמק, אבל לא ויתרתי. בסוף הוא נשבר וסיפר לי שהפגיעות המיניות מצד אותו ילד היו על בסיס קבוע, במשך שלושה חודשים לאחר הגילוי הראשוני.
אחרי שבנה סיפר לה על הפגיעות החוזרות, הוא סירב לחזור לפנימייה. "במקום לשלוח אותו בחזרה, הלכתי ללשכת הרווחה שמטפלת בנו והתקשרתי לפנימייה כדי לעמת אותם עם המידע החדש שגיליתי, והם רק אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה, בגלל שהתלוננתי במשטרה.
"כשדרשתי תשובות איך ייתכן שתחת פיקוחם ילד פוגע מינית בילד אחר, אמרו לי שהילד הפוגע חווה פגיעה מינית בעצמו. מה זה עוזר לי? איך כולם נרדמו בשמירה? איך קורה שהבן שלי עובר לפנימייה כי לי אין יכולת כלכלית לגדל אותו, ודווקא במקום שאמור להגן עליו, הוא חווה פגיעה כזאת?"
עדי פנתה אל פקידת הסעד, שהכירה את המקרה. היא ניסתה לשכנעה להחזיר את הילד, אולם עדי סירבה.
"אמרתי להם שעל גופתי המתה אחשוף אותו שוב לפגיעות כאלו. בסוף הם הבינו שאין מה להילחם בי, כי בחדרי חדרים כולם כנראה ידעו שהיה פה מחדל רציני. אז שלחו אותו הביתה. לפני מספר חודשים הוא נקלט במסגרת זמנית במרכז חירום באזור ירושלים, עד שיימצא לו פתרון קבוע, ושם הוא מקבל טיפול.
"גם היום, אחרי כל כך הרבה חודשים, אפשר לראות שהפגיעה השאירה בו צלקות קשות. השבוע התקשרו אלי וסיפרו לי שבמרכז החירום הוא פתאום התפשט והסתובב בתחתונים".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

עדי. "סיפרו לי בטלפון שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה".
צילום: יהושע יוסף

קשה לעקוב אחרי כל ילד

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית המתמחה בעבודה עם הורים שילדיהם נפגעו מינית ובמתן הדרכות למנהלים ואנשי צוות בפנימיות, מסבירה שהיעדר חום ומשפחתיות בפנימיות חושף את הילדים למצבים של ניצול מיני. "כיוון שחלק מהילדים נפגעו מינית בעצמם, זאת נקודת מוצא לשני מצבים אפשריים: או שהילד הנפגע ימשיך להיות קורבן, או שהוא ינסה לתרגם את הפגיעה בו לפגיעה בילד אחר.
"בפנימייה קשה לעקוב אחרי כל ילד. כשמתגלה ילד פוגע, חשוב לוודא שהוא לא יהיה עם הילד הנפגע. לצערי הרב ומניסיוני – בחלק מהפנימיות, אחרי שמתגלים מקרים של פגיעות מיניות, הצוות עושה הכל כדי להסתיר את זה, מחשש לנזיפה. הרבה פעמים אנשי הצוות עצמם המומים מהסיטואציה, ולא יודעים איך להתמודד איתה. כך שהמקום שאמור להיות מגן ומוגן הופך להיות מקום ששומר על קשר שתיקה, מה שמאפשר לפגיעות להימשך.
"מצד שני, אני מכירה מסגרות שכאשר התגלה בהן מקרה של פגיעה מינית הן עצרו את כל הפעילות היומית השוטפת, ניהלו שיחות ונעזרו באנשי מקצוע שמוסמכים לכך".
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי
פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית: "הרבה פעמים הצוות עצמו המום ולא יודע איך להתמודד"

לפי דו"ח סילמן שפורסם בחודש שעבר, במדינת ישראל קיימות 268 פנימיות המפוקחות ומתוקצבות על ידי משרד הרווחה – ובהן פנימיות שיקומיות, טיפוליות, פוסט אשפוזיות, ופנימיות של חסות הנוער, המיועדות לרוב לאוכלוסיית הקצה של בני הנוער. את הפנימיות מפעילים קרוב למאתיים גופים בבעלות ציבורית, הכפופים למשרד הרווחה. התקציבים הבסיסיים המועברים עבור מטרות טיפוליות במסגרות הללו עצומים – יותר ממיליארד שקלים בכל שנה. לפי תקציב 2013, 962 מיליון שקלים הוקצו לטיפול במסגרות חוץ־ביתיות, ועוד 154 מיליון לטיפול בילדים במסגרת חסות הנוער.
קבלה לתפקידי הדרכה בפנימיות אינה דורשת הכשרה מיוחדת. אדם בעל 12 שנות לימוד, גם אם אינו זכאי לתעודת בגרות, יכול להפוך למדריך. הוא אמור להתמודד עם ילדים שנותקו ממשפחתם ומסביבת חייהם, ושחלקם חוו פגיעות שונות או התעללות. למדריכים אין מעמד מקצועי; העבודה מבוססת על העסקה במשמרות, והשכר נע סביב 5,000 שקלים בחודש, ולעיתים אף פחות מזה, כשמדובר בפנימייה המספקת למדריך מקום מגורים. בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת לפני כחודשיים עלה כי כמחצית מהמדריכים עוזבים את תפקידם בתוך פחות משנה, בגלל השחיקה.
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

אסתי. "לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי".
צילום: יהושע יוסף 

"מדריכים בלי הכשרה"

לדבריו של בנצי בראנץ, המפקח הארצי על הפנימיות במשרד הרווחה, יש בפנימיות הרווחה כ־2,000 מדריכים, ועל פי בדיקתו העצמאית אלה משמשים בתפקיד בממוצע שלוש שנים. בכל שנה, בין 50 ל־70 מדריכים משתתפים בקורס אישי למדריכים – יום אחד בשבוע, במשך שנה.
"חלקם מגיעים באמצע שנה ועוזבים אחרי כמה חודשים, כך שלפעמים קורה שמדריכים נקלטים בלי שעברו הכשרה מסודרת. אין לנו יכולת להכשיר את כולם. בנוסף, בעלי תואר במדעי החברה, בחינוך או בחינוך הבלתי פורמלי, וגם סטודנטים במקצועות האלה, פטורים מהקורס".
"למדריכים בפנימיות אין למעשה הכשרה מעמיקה בתחום של פגיעות מיניות, כי אין מספיק מודעות והפניית משאבים לנושא", אומרת שרי ברו, רכזת שלוחת העמקים של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור חיפה והצפון. "כשאנחנו מצליחות להיכנס לפנימיות, אנחנו פוגשות צוותים שמשוועים לעזרה, שרוצים ללמוד על הנושא ולדעת איך להתמודד איתו".
גם בתי הספר לעבודה סוציאלית אינם מקנים לתלמידיהם הכשרה מסודרת בתחום הפגיעות המיניות. וכך, אפילו חלק מהשכבה המקצועית ביותר בפנימיות מגיעה לשטח עם מעט הבנה בנושא, אם בכלל.
ברו מספרת כי מרכזי הסיוע שמו להם למטרה להכשיר אנשי צוות בפנימיות להתמודדות עם פגיעות מיניות. "במהלך 2013 הצלחנו לפעול בעשר פנימיות באזור חיפה והצפון, וזאת מבחינתנו התחלה יפה. הבנו שחייבים להעניק להם לפחות את הכלים הטיפוליים הראשוניים והבסיסיים ביותר: איך לאתר ואיך לזהות פגיעות, איך להעניק מענה ראשוני רגיש, לא שיפוטי ולא מבקר. בכלל, לפתוח להם צוהר לעולם הזה של הפגיעות המיניות.
"אנחנו עובדות גם עם הילדים עצמם. מסבירות להם מה אומר החוק, מהי הזכות על גופנו, מהי זוגיות בריאה, מהי מערכת יחסים פוגענית. אנחנו מגלות המון דעות קדומות לגבי מה זאת פגיעה ומה זה נפגעת או נפגע. למשל, ילדים חושבים שמי שנפגע כנראה מגיע לו, או לה – בגלל הלבוש, בגלל המשפחה שהם באים ממנה, בגלל האופי המתירני שלהם. אנחנו מדברות איתם על נקודת ההתחלה הבסיסית הזאת, שמי שנפגע – זאת לא אשמתו".
בשנת 2011 ערך מכון חרוב (מכון מחקר ופיתוח תוכניות לימוד וטיפול), בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחקר מקיף, שכלל את כל ילדי שנתון 1989 – כ־125 אלף ילדים, רובם ככולם מהמגזר היהודי. מטרת המחקר היתה להבין את מאפייני אוכלוסיית הילדים המטופלת על ידי שירותי הרווחה בקהילה, ובמיוחד בהשמה חוץ־ביתית – כלומר, בפנימיות ובמשפחות אומנה.
המחקר מצא כי שיעור הבנות שילדו ילד אחד או שניים עד גיל 19 בקרב הבנות במערכת הרווחה היה גבוה פי חמישה ממספר הצעירות ביתר האוכלוסייה. שיעור הבנות בטיפול הרווחה שעברו הפסקת הריון חוקית אחת או שתיים עד גיל 19 היה כפול מזה של יתר הצעירות ביתר האוכלוסייה. יש להניח כי זה נתון חלקי, משום שמטבע הדברים המחקר לא היה יכול להתחקות אחר הפסקות ההריון הלא חוקיות.
"המדינה משלמת עבור החזקת כל נערה במוסדות האלה 15 אלף שקלים לחודש", אומר רו"ח יעקב אליה, חוקר המתמחה בבקרה ובפיקוח על הרשויות המקומיות, העוסק זה שנים בנושא טיפול גורמי הרווחה בילדים בסיכון. "למרות הסכום הגבוה, הנערות הללו חשופות למצבי הסיכון של הריון והפלות בגילים צעירים מאוד, ומבחינת משרד הרווחה, התינוקות שלהן הופכים כמעט אוטומטית לתינוקות נזקקים. אני רואה בזה דבר בלתי נסבל".
במערכת הרווחה מודעים היטב לבעיית עבירות המין בפנימיות. כבר לפני שש שנים נערך דיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא עבירות מין של קטינים ודרכי מניעתן. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, טען כי יותר מעשרה אחוזים של הילדים החיים בפנימיות חוו פגיעה מינית בפנימייה.
חנה סלוצקי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער (שמכוחו מוצאים ילדים מבית הוריהם), הוסיפה:

"אין לי ספק שמספר הילדים שנפגעים ושפוגעים הוא הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים וממה שמגיע לידיעתנו, ואנחנו יודעים כי המספרים האלה הולכים וגדלים".

באותו דיון ציינה סלוצקי כי יש מחסור חמור במדריכי לילה בפנימיות, וכי יש צורך להכפיל את מספרם. כיום עומד היחס על מדריך לילה אחד לכל 60 ילדי פנימייה.
אבל לא רק שעות הלילה מועדות לפורענות. באותו דיון הוסיפה ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, האגודה להגנת הילד כי "אחת הבעיות הקשות בפנימיות היא 'הנקודות העיוורות', שבהן אי אפשר לפקח – למשל המקלחת בשעות הצהריים". "המדריכים שלנו מקבלים ערכות, שבאמצעותם הם אמורים לעבוד עם הילדים, גם על חשיבות הדיווח", אומר בראנץ. "אין לי דרך לדעת אם משתמשים בערכות האלה בחלק מהפנימיות או בכולן. הבעיה היא הסנסורים שלנו: האם אנחנו יכולים לזהות שמשהו לא כשורה, ושאולי התרחשה פגיעה".
שרי ברו מציינת כי "פגיעות מיניות רבות לא מגיעות לכלל הליך משפטי. המשטרה חוקרת זמן מאוד ממושך, או שסוגרת את התיק מחוסר ראיות, ואז אומרים – לא נשעה מישהו אם לא בטוח שהתלונה נכונה. לא נוציא ילד ממקום מסוים אם אנחנו לא בטוחים לגמרי שקרה משהו. אבל זה שהמשטרה ובית המשפט לא מוצאים ראיות חותכות לא אומר שהתלונה לא נכונה ושלא נדרש טיפול. הכלי הפלילי מוגבל".
שתי בנותיה של יונית, תאומות בנות תשע, נלקחו ממנה לפני תשעה חודשים למרכז חירום. האם חיה בעוני, אבל מעבר לכך, סיבת הימצאותן של הבנות במרכז החירום אינה ברורה לחלוטין. גורמי הרווחה סברו שהן סובלות מהפרעות קשב וריכוז וכי קיים חשד לאוטיזם, שאינם מטופלים. בית המשפט אישר את הוצאתן מהבית לשלושה חודשים, לצורך עריכת אבחונים, אך גם בחלוף תשעה חודשים, טוען עורך דינה של האם, פרדי יהב, עדיין לא בוצעו האבחונים.
מאז שהילדות הוצאו מהבית עלו כמה פעמים חששות כבדים מצד המשפחה שהן מנוצלות מינית על ידי מדריכים בפנימייה.

"זה התחיל מזה שהן סיפרו לי על משחק חדש, משחק הטוסיק, שבו הן מראות את אחוריהן", אומרת יונית. "לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להבין שיש פה משהו לא תקין.

לפני ארבעה חודשים הגשתי תלונה במשטרה. החוקר אמר לי שחייבים להוציא את הבנות לחקירה מיידית, אבל עד כמה שידוע לי זה לא נעשה".
באחד המפגשים המועטים שלה עם בנותיה, הן העניקו לה תיקייה מלאה בציורים. ציור אחד משך את תשומת ליבה: נראית בו דמות של ילדה ללא ידיים עם אגן רחב, כשאיבר המין המצויר נראה גדול במיוחד. יונית ביקשה מד"ר זיוית אברמסון, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, לבחון את הציור.
"לפי התרשמותי, מעורר הציור חשד כבד שהילדות עוברות או עברו התעללות מינית", כתבה אברמסון בחוות דעתה. "חוסר הידיים בציור מבטא תחושה של חוסר אונים מוחלט. לעומת זאת בולט האגן שמרכזו בין שתי הרגליים הקטנות, שאי אפשר לעמוד עליהן, ואיבר המין מובלט כשהוא מכוסה בכתם עבה. כשהשוויתי את הציור הספציפי הזה לציורים אחרים שעשו הבנות לפני החשד לפגיעה המינית, ראיתי בצורה ברורה שהילדות יודעות לצייר ידיים ואצבעות. לאגן או לגודל הגוף לא היה שום ביטוי מיוחד". גם על כך הגישה יונית תלונה במשטרה.
לפני כחודש הגיעו הבנות לביקור של סוף שבוע בביתן, לראשונה מאז הוצאו ממנו, ביוני 2013. "בהתחלה הכל היה טוב, כל כך שמחנו להיות יחד, קבענו ללכת לים עם חברים", מספרת יונית. "אחי עשה על האש, והבנות היו מאושרות. אבל בדרך הביתה סיפרה לי אחת מהן שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה. היא סיפרה שמכאיבים לה באיבר המין, מתחככים בה עד שזה כואב. הרגשתי כמו סכינים שחותכים אותי בבטן מבפנים".
יונית מיהרה עם הילדות לבית החולים וולפסון, כדי שאנשי מקצוע יבדקו את הבנות. ואולם, על פי סיכומי האשפוז בבית החולים, הילדות לא עברו בדיקה גופנית, שהיתה אמורה לאושש או להפריך את תלונתן. לדברי האם לא נערכה חקירת ילדים משום שהיא סרבה שבנותיה הקטנות ייחקרו ללא נוכחותה.
לאחר אשפוז של יממה לצורך השגחה, כששוטר שומר כל הזמן שהאם לא תברח עם הילדות, הגיע למקום פקיד הסעד שמטפל במשפחה, בליווי עשרה שוטרים, ולקח את הילדות בחזרה לפנימייה.
פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

לילי. "הילדה שלי אמרה לי 'אמא, אני לא אשמה'"

צילום: דודי ועקנין

"לקחו אותן מהמיטה"

"עד עכשיו, כמעט חודש לאחר המקרה, אני עדיין שומעת את הצעקות שלהן כשהחזירו אותן לפנימייה", אומרת יונית. "לקחו אותן מהמיטה, עם פיג'מה ובלי הנעליים שלהן, דחפו אותן לתוך מונית, כשהשוטרים כל הזמן חוסמים אותי ואת אמא שלי בגופם ולא נותנים לי להתקרב".
עו"ד יהב: "יש חוסר אמון מקומם של המערכת בכוונות של האם. היא נמצאת במאבק להחזרת בנותיה הביתה, ומהתנהלות המערכת ניתן להבין כי הם חושדים שהאם משקרת בנושא הפגיעות המיניות, כדי להשיבן לביתן".
יעקב בן יששכר, מנהל התנועה למען עתיד ילדינו, הפועלת למען שוויון בהליכי גירושים ומניעת הוצאת ילדים שלא לצורך ממשפחתם הטבעית, מלווה הורים רבים שילדיהם נפגעו מינית במסגרות חוץ־ביתיות. לדבריו, לאורך כל השנים שפנה אל רשויות הרווחה, המשטרה והמשרד לביטחון הפנים, לא ניתן מענה הולם ורציני לבעיה.
"במשך השנים נפגשתי עם הרבה מאוד אנשים, כולל פגישות אישיות עם שרי הרווחה, ובכל פעם קיבלתי תשובה שהנושא בבדיקה ובטיפול", מספר בן יששכר. "בפועל גיליתי שעולם כמנהגו נוהג, ומי שנשאר עם המצוקה היומיומית החריפה הם הילדים והוריהם – בלי שלמישהו אכפת, בלי שיטפלו בהם, בלי שיתייחסו אליהם ברצינות".
גורמים מקצועיים טוענים כי עבירות המין רבות יותר בפנימיות מאשר במשפחות אומנה, שאותן משתדלים לאתר ולאשר מראש בקפידה. ולמרות זאת, גם במשפחות האומנה נשמעים לא פעם סיפורים על פגיעות מיניות.
כך במקרה של בנה בן השבע של אסתי (46), שטען כי נעשו בו מעשים מגונים בבית האומנה. הילד הוצא מהבית לפני כשנתיים, ומאז היא נאבקת בכל כוחותיה כדי להשיבו, וחשה שנעשה לה עוול עצום. היא מורשית לפגוש אותו למשך שעה אחת בשבועיים במרכז קשר, אם כי היו תקופות ממושכות שבהן לא ראתה אותו כלל. את בנה השני, בן ה־13, הותירו רשויות הרווחה בבית, והיא מגדלת אותו באהבה כמיטב יכולתה.

"לפני חודש וחצי ישבתי עם הילד הקטן שלי במרכז הקשר, ופתאום הוא אמר לי שאח האומנה שלו נוגע בו באיברים האינטימיים ועושה לו כואב.

נגעתי מהר בעובדת הסוציאלית שישבה לידנו ופיקחה על המפגש, כדי שתקשיב למה שהוא אומר, והיא הינהנה שהיא מקשיבה. רציתי לעשות סדר בדברים והתחלתי לשאול אותו שאלות, אם הוא ברוגז עם הילד הזה, אם הילד הזה חבר שלו. רציתי להבין מאיפה זה בא, והוא אמר לי: 'אמא, אל תכעסי עלי'.

"ואז שיחררתי צעקה. מה זה צעקה. את כל השנתיים של התסכול והכאב שיחררתי שם. אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק אמרתי. לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי ושל כל אמא בעולם?

"העובדת הסוציאלית מייד הרחיקה ממני את הילד. אמרה לי: 'זה לטובתו'.

ישבתי על הספסל בחוץ, ולא ידעתי מה קורה איתי. בכיתי ולא מצאתי מנוחה. אחר כך נתנו לו לחזור להיות איתי. אמרתי לו שטוב שהוא סיפר לי, והוא אמר לי: 'אמא, אל תעשי לי בעיות'. כשהסתיימה שעת המפגש, אמרתי לו: 'אל תדאג, אני עושה הכל כדי להחזיר אותך הביתה'".

בדיווח של לשכת הרווחה, שהמשפחה נתונה תחת פיקוחה, נכתב כי "האם החלה לתחקר את הילד על המשפחה האומנת והאחים במשפחה. כשסיפר לה על ילד אומנה אחר, היא שאלה 'הוא נוגע בך?' והילד ענה 'כן'. לשאלה היכן הוא נוגע, ענה: 'בבולבול. נוגע ככה, לוחץ לי חזק'. האם החלה לצעוק ולהתלהם וגם לפזר איומים לכל עבר. הילד אמר לה: 'אמא, מאוד טוב לי במשפחה, ואני אוהב את האמא האומנת'".
בעקבות האירוע, ביקוריה של האם עם בנה הופסקו לחלוטין, עד להודעה חדשה. לשכת הרווחה שבה מטופלת המשפחה מתכוונת להעביר את המפגשים המפוקחים למרכז קשר אחר. מאז ועד היום, במשך חודש וחצי, אסתי לא פגשה את בנה; היא לא יודעת מתי זה יקרה.

"אני לא מוצאת מנוחה, אין לי אוויר", היא אומרת. "אין לי ספק שהילד שלי נפגע. שנתיים אני בודקת איתו אם הכל בסדר, אם הוא נפגע, אם מתייחסים אליו כמו שצריך, והוא אומר שהכל בסדר. הפעם, מיוזמתו הוא אמר שפגעו בו. אני מאוד מפחדת מזה שהוא נמצא בידיים זרות, שהוא ישן בבית שהוא לא של אמא שלו. הוא כזה מתוק וטוב, הילד שלי".

מייד לאחר הדיווח של בנה הגישה אסתי תלונה במשטרה ועד כה לא נמסר לה ולעורך דינה היכן עומדת החקירה. עורך דינה של אסתי עידכן את בית המשפט בדבר הפגיעה המינית לכאורה והילד זומן לשיחה עם השופט שתוכנה חסוי. לאחרונה הגישו גורמי הרווחה בקשה להאריך בשנה את הצו שלפיו ימשיך הילד לחיות אצל משפחת האומנה.
"על עובדי הרווחה מוטלת האחריות המלאה לדאוג לבנה של אסתי כאילו היה הילד שלהם", אומר עורך דינה של האם, יוסי נקר. "זו הנחיה שניתנה בעבר בהכרעה של השופטת עדנה בן לוי מבית המשפט לנוער בחיפה. הילד נמצא במשמורת ובחסות של הרווחה, על פי חוק ועל פי צו. מה עושה הרווחה? ממתינה לחקירת המשטרה שאותה יזמה האם, וככל הידוע לנו אפילו לא חושבים על תחילת טיפול.

"גורמי הרווחה מגמדים את האירוע של אסתי, כדי לגמד את אחריותם לפגיעה לכאורה בקטין במשמרת שלהם", מוסיף עו"ד נקר.

"מבחינתם, הדבר העיקרי הוא לא דברי הילד על כך שנפגע מינית – אלא תגובת האם כשהוא סיפר לה. זה מקומם. איך פקידת הסעד היתה מגיבה אם הילד שלה היה אומר שנוגעים בו באיבריו האינטימיים? היא לא היתה מאבדת את העשתונות?

"יש שם פשוט אפס הכלה לתחושות לגיטימיות של אם שנמצאת במצב כזה.

באים בטענות להורים שילדיהם נפגעו.

מי שלא מגלה חמלה והבנה כלפי ההורים האלה, לא ראוי לשאת בתפקיד ציבורי טיפולי.

"ברווחה לא רוצים להאמין לכנות התלונות של ההורים. פוסלים את המניעים שלהם מראש. חושבים שמדובר בתלונה שהיא בסך הכל חלק מהמאבק של ההורים להחזיר אליהם את הילדים. אלה המסרים שמועברים גם למשטרה, וכבר מתחילת החקירה יש שיתוף פעולה צמוד וברור בין שני הגופים האלה.

מנסיוני, אני בספק אם המשטרה תעשה משהו כדי למצות את החקירה במהירות".

בהקשר זה יש לציין שעל פי החוק, חשד לפגיעות מיניות בילדים מתחת לגיל 14 נבדק על ידי חוקרי הילדים של משרד הרווחה, ולא על ידי חוקרי נוער של המשטרה. כלומר, נושא זה, כמו אחרים, נותר בתחום אחריותו של משרד הרווחה.
ומה היה קורה אם המצב היה הפוך, וגורמי הרווחה היו חוששים שילד נפגע מינית בביתו? "הם מייד היו פועלים להוציא את הילד מהבית", משיבה בנחרצות כרמייה אוריין, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומדריכה, שבעבר עבדה שנים רבות בשיתוף עם הרווחה ועם השירות למען הילד.
"במהלך 46 שנותיי כפסיכולוגית הייתי תקופה מסוימת בתוך המערכת, עבדתי בשבילה, עד שהבינו שאני מתנגדת בתקיפות להוצאת ילדים מבית הוריהם. ההנחה שלי היא שהבית הוא המקום הכי טוב לילד – בהנחיה, בתמיכה, בהדרכה.

המדינה משקיעה בילד בפנימייה לפחות 10,000 שקלים בחודש. אם היו משקיעים רבע מהסכום הזה בטיפול בילד בבית, היה לו פי אלף יותר טוב. הוא היה מקבל טיפול ונשאר אצל מי שאוהב אותו. אפשר להדריך הורים איך להימנע מהשגיאות שנעשו, אם נעשו".

פגיעות פנימיות - מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון - תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

פגיעות פנימיות – מה קורה לילדים בפנימיות לילדים בסיכון – תחקיר נעמה לנסקי, מיכל יעקב יצחקי

צופית גרנט: "במשך עשרה חודשים המדריך בפנימייה פגע בי מינית". צילום: מאיה באומל-בירגר 

חושבים שהילדים משקרים

פגיעות מיניות הן לא משהו שנשכח. גם לא אחרי עשרות שנים. צופית גרנט בת 49, והיא לא מסוגלת לשכוח את מה שקרה לה לפני יותר משלושים שנה.
"הייתי בשנות העשרה המוקדמות שלי, הגעתי לפנימייה אחרי שעברתי פגיעה מינית קשה מצד שכן. הייתי ילדה מפוחדת מאוד, פגיעה, כזאת שרק רוצה לצאת בסדר עם כולם ושלא יכעסו עליה. כבר בימים הראשונים בפנימייה אחד המדריכים שם עלי עין ושיבץ אותי בכוונה בחדר אחד עם ילדה אקסטרנית, שבכל ערב היתה יוצאת הביתה. באיזשהו שלב, הוא הפך את החדר שלי למשרד שלו. זה איפשר לו להיות איתי בחדר הרבה, וגם נתן לו את הלגיטימציה לשים על הדלת מנעול.
"במשך עשרה חודשים הוא פגע בי מינית. בכל פעם שחשד שאחד הבנים מנסה לפתח איתי קשר, היה משפיל אותי לעיני כל הכיתה. בסוף לא יכולתי יותר. התקשרתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לבוא להוציא אותי משם".
גרנט לא סיפרה במשך שנים על ההתעללות שחוותה עם השכן ועם המדריך בפנימייה, וגם לא נחשפה לסיפורים נוספים כאלו מצד ילדים אחרים. היום היא מנסה להילחם בתופעה באמצעות עבודתה הטלוויזיונית, שבמסגרתה היא נחשפת להרבה מאוד מקרים של ניצול מיני בפנימיות.
"לא מזמן טיפלתי בילדה מכיתה ט', ששהתה בפנימייה טיפולית. בוקר אחד היא הרימה אלי טלפון, מבועתת כולה, וסיפרה שבלילה נכנס לחדרה ילד בוגר מכתה י"ב וניסה להיצמד בכוח אל שותפתה לחדר, תוך כדי חשיפת איבר מינו. הנערה הזאת התלוננה בפני הפסיכיאטרית של הפנימייה, והיא אפילו לא טרחה לברר את המקרה.
"ההתייחסות במקרה הזה, כמו במקרים נוספים שאני נחשפת אליהם, היא שהילדים משקרים וממציאים סיפורים. לצערי, אנשי המקצוע לא מבינים שאמת היא משהו בסיסי מאוד בעולם של ילדים שנותקו מההורים שלהם, כמוני. במשך שנים היה כל כך פשוט לנצל אותי. מילדה מנוצלת הפכתי להיות נערה מנוצלת ואישה מנוצלת.
"הניצול הזה מעוות את הנפש. הגיל השברירי הזה הוא גיל שבו זקוקים לגבולות ולהגנה. אני ממליצה בחום לעובדים הסוציאליים, שלפני שהם מאשימים ילדים שהם משקרים, שיבדקו טוב טוב למה ילד בא וזועק זעקה קשה כל כך. זה אף פעם לא קורה סתם".
"הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים", אומרת פרופ' אסתר הרצוג. "זה נכון גם לגבי פגיעות שאינן מיניות, אם כי בפגיעות מיניות אי הטיפול חריף במיוחד. המשמעות של כל זה היא איומה, כי בעצם אין פה הגנה על ביטחון הילד ברמה הכי בסיסית. הילדים הוצאו מהבית כי לכאורה היו בסיכון, בלתי מוגנים ופגועים, וכעת הם לא חשופים לכך פחות אלא יותר. במוסדות, הפוטנציאל לפגיעה גבוה מאוד. המדריכים לא צמודים לילדים, אלה לא ילדים שלהם, ואין עליהם ביקורת אפקטיבית.

"כשהדברים החמורים צפים על פני השטח, הטיפול מבטל, משתרך, אם בכלל הוא קיים. אני רואה את זה שנים. האטימות האנושית גדולה, גם במערכת המשפט, לא רק במערכת הרווחה.

הרי האחריות הסופית היא של השופטים.

כשהם מאשרים להוציא ילדים מהבית, לעיתים על בסיס המלצות רעועות או מעוותות של פקידי הסעד, הם הופכים להיות שותפים בולטים לתוצאות ההרסניות האלה.

איפה המצפון האנושי?

האם שופטים הפכו להיות פקידים חסרי רגש וחסרי נשמה?"


קישורים:

מדריך פנימיה טיפולית "קמר" בפיקוח משרד הרווחה בישוב לקיה בדרום היכה חניך בן 13

מדריך פנימיה טיפולית "קמר" בפיקוח משרד הרווחה בישוב לקיה בדרום היכה חניך בן 13

חניך פנימיה טיפולית "קמר" בישוב לקייה ברח מהפנימייה והגיע לתחנת עיירות, שם סיפר כי המדריך שלו בפנימייה הכה אותו.

חקירת המשטרה העלתה כי המדריך שהבחין בקטטה בין נערים בפנימייה סטר למתלונן והכניס אותו לחדר שם המשיך להכותו.

"הוא הכה אותי ודחף אותי לתוך חדר וסגר את הדלת".

כך סיפר נער בן ה-13 לחוקרי הנוער בתחנת עיירות, לאחר שברח ברגל מהפנימייה קמר בה למד בישוב לקייה.

רס"מ ישראל אברהם וסמ"ר משה יחזקאל חוקרי נוער תחנת עיירות, הביאו למעצרו של המדריך, גבר בן כ- 38 שנים תושב כסייפה. מהחקירה, בה לטענת המשטרה, קשר את עצמו המדריך לאירועים עלה כי באותו יום בו ברח הקטין המדריך הבחין בקטטה שהתפתחה בינו לבן נערים אחרים ובתגובה הוא סטר לו, הכניס אותו לחדר ושם החל להכות אותו, תוך שהוא אינו מאפשר לו לצאת מהחדר. לאחר שהקטין הצליח להימלט מהחדר ונס לחדרו הגיע המדריך לחדרו והמשיך להכותו עם מקל של מטאטא עד שזה נמלט ממנו.

בתום חקירה מקצועית ולאחר ביסוס התשתית הראייתית הוגש על ידי פרקליטות דרום נגד המדריך כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

מפקד תחנת עיירות, סנ"צ יניב רחמים, ציין כ :

"מדובר בתקיפה חמורה של קטין חסר ישע על ידי מבוגר שבעצם היה אחראי לשלומו ולביטחונו ואין מקומו של החשוד במערכת החינוך בכלל ובפנימיות האמורות להוות מסגרת מגנה בפרט וכי החקירה נמשכה עד למיצוי הדין עם המדריך המכה".

על פי כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז דרום, המדריך היכה את הילד באמצעות המקל בגבו. כתוצאה מהמכות שספג החניך הוא סבל מפציעות רבות בהם גם שטפי דם רבים שעורפו, צווארו, בכתף, בצוואר ובחזה.

פנימיית קמר שייכת למשרד הרווחה, מאיר כהן שר הרווחה, אף ביקר בפנימיה זו, פגש נערים ונערות בסיכון ואף הכין עימם ארוחת ערב.

לצערנו הרב, שוב מתגלה כי פנימיות משרד הרווחה אשר אמורות להיות מגן לקטינים – מסכנות את השוהים שם, והם חשופים לאלימות והתעללות קשה מצד חניכים.

כהן היה לשר הרווחה הראשון המבקר בפנימייה לילדים בדואים בישוב לקיה ושוחח עם הילדים: "זהו מצב לא תקין שיש רק פנימייה אחת בדרום לילדים בדואים, בשנת 2014 אסייע לפתוח פנימייה נוספת".

כהן, הדגיש: "על המדינה מוטלת אחריות לפעול לחיזוק הבדואים ולפיתרון הבעיה בנגב. מצד אחד בנחישות בנושא האדמות ומצד שני בשוויון בתנאים".

בסיכום הביקור במקום, נפגש השר ארוכות על הילדים השוהים בפנימייה ולא הסתיר את התרגשותו הרבה במהלך השיחה עימם:

"אתם ילדים אמיצים ונבונים. אני אבקר אתכם באופן ספונטאני ואהיה כמו חבר ואח גדול בשבילכם", אמר השר לילדים. כהן הבטיח למנהל הפנימייה כי יגיע לבקר מידי פעם באופן ספונטאני ויסייע בכל שיידרש לחיזוק הפנימייה בה שוהים כשישים ילדים. "זהו מצב לא תקין שיש רק פנימייה אחת בכל הדרום לאוכלוסייה הבדואית המתמודדת עם קשיים לא מעטים. בשנת 2014, אפעל לפתיחה של פנימייה נוספת."

לאור ההתעללות החמורה שעוברים הקטינים מצד מדריכים בפנימיות משרד הרווחה – טוב יעשה מאיר כהן, אם ישאיר את הילדים האלה בביתם, הסיכון של הילדים המוצאים בכפיה מביתם הינו דווקא מצד משרד הרווחה.

קישורים:

חשד להתעללות מינית חמורה בילדה בת 7 בפנימיית בית הילד שכונת גילה ירושלים – משרד הרווחה מטייח

עדי רווח ואורלי וונדה – מטפלות במעון חוסים "אילנית" של משרד הרווחה בפרדס חנה הורשעו בהתעללות קשה בילדים

משרד הרווחה מטייח התעללות בחוסה במעון – האמא: "אסור היה לי לשתוק"

משרד הרווחה מפקיר ילדים להתעללות והזנחה במעון עין השלושה – מאי 2012 – סיוט שלא נגמר. . .

ויקי היינה פק"ס לחוק הנוער לשכת רווחה ת"א ויצחק עמית שופט עליון – הזדהמות מערכות המשפט והרווחה

ויקי היינה פק"ס לחוק הנוער לשכת רווחה ת"א ויצחק עמית שופט עליון – הזדהמות מערכות המשפט והרווחה

 יולי 2013 -  יצחק עמית שופט העליון המזעזע, מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13
יצחק עמית - הרס משפחה ע"פ הבלים ודברי בלע פקידת הסעד ויקי היינה

בע"מ 4746/13
פסק הדין של שופט העליון יצחק עמית פשוט מבזה את בית המשפט העליון, וכמובן את עצמו, בע"מ 4746/13.

בפסק הדין השופט "הכשיר" בדיעבד תלישת  שתי ילדות, מביתם ומשפחתם בתל אביב, והפקרתם להתעללות והזנחה בפנימיית ויצו הדסים ללא אופק להחזרה הבייתה. פקידת הסעד ויקי היינה פועלת בדרך רמיה לתלישת ילדים מהוריהם תוך הכפשות ודברי בלע נגד הורים ללא רבב. ויקי הנייה קרעה את שתי הבנות, מהאמא והסבתא, שהן בעלות אזרחות בריטית, ואפילו הוציאה נגד הילדות, האמא והסבתא צו עיכוב יציאה מהארץ, "כדי שלא יוכלו לברוח מהארץ".


 ילדים נחטפים על ידי פקידות סעד ובית המשפט לנוער אמור להיות חותמת גומי?

בתואנת שווא נאמר לאמא ולסבתא שהילדות נדרשות לאיבחונים, ובתום האיבחונים הן תחזורנה הביתה. נטען שיש "חשש" שהילדות יפתחו איזשהו תסמין, ושאולי הן "מעוכבות התפתחותית" (שזו הגדרה אמורפית ולא ברורה שניתן לומר על כל ילד).

מדובר באמת בתא משפחתי הסובל מעוני וחרפת רעב. הסיבה היחידה לכל הטענות נגד האימא והסבתא היא שאין להן כסף, לא רק לילדות, אלא גם לעצמן. מי שרואה את שיניהן המתפוררות של האמא והסבתא מבין, שאלה לא נשים מתעללות, או נשים מזיקות, אלא פשוט נשים שאין להן כסף אפילו לעצמן. אז במקום לבוא ולתת להם תלושי מזון, ולהתחיל לשקם אותן כלכלית, כדי שיהיו בבית כל האמצעים שהילדות לא יהיו "מעוכבות התפתחותית", לרבות אוכל, באה ויקי הנייה ותולשת מהן את משוש חייהן היחיד, מה שמאלץ אותן עכשיו לקושש נדבות כדי לממן עורכי דין למאבק המשפטי, ולהתרושש עוד יותר.

הסיפור התחיל אצל טובה פרי בבית המשפט לנוער, שבכלל לא טרחה לשמוע עדים או לחקור את פקידת הסעד, וכמובן שהתייחסה לאמא והסבתא כמו אל זוג יתושים מטרידים. כך גם היה אצל יהושוע גייפמן בערעור.
למרות הקושי להגיע לעליון בתיקי משפחה, הגיעו האמא והסבתא לבית המשפט העליון היישר אל השופט יצחק עמית. המערערות טענו ש"לא התקיים דיון כהלכתו בבית המשפט לנוער, [אצל טובה פרי] באשר לא נחקרו עדים ולא נשמעו ראיות. לשיטתו של בא כוח האם, לאור רגישות הנושא, ועודנו, באים להוציא ילדים מחזקת הוריהם, יש להחיל את הרף ראייתי הנוהג בדין הפלילי". את הטענה הזו שלל השופט עמית בכמה מילים: "האם הייתה מיוצגת בהליך בפני בית המשפט לנוער, ואין לקבל טענתה, שהועלתה בסוף הדרך ולאחר שבית המשפט נתן החלטתו, כביכול נשללה הימנה האפשרות להביא ראיות. די לעיין בבקשה להזמנת עדים על מנת להבין מדוע אין לקבל טענתה של האם".

העדר סדרי דין וחקירות בבית משפט לנוער, סובייטיזציה של בית המשפט?

כבר כאן אנחנו שואלים, אם שופטת הנוער טובה פרי לא הירשתה להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד, אז איזה מין סוג של משפט התקיים אצלה באולם? משפט מכור מראש?

אם בית המשפט לא שומע עדים ולא חוקר את מי שמעלה טענות ללא ראיות, אז בשביל מה בית המשפט הזה קיים בכלל, ובשביל מה מבזבזים משכורת על טובה פרי?

למעשה זוהי מראית עין של עשיית משפט, אבל מה שבטוח ש"משפט" כמו שרואים בסרטים, עם עדים וחקירות, לא היה פה. עמית, בצביעותו טוען שהטענה "נטענה רק בסוף הדרך", אבל מה המשמעות של זה?

האם בכלל זה משנה אם טוענים שרוצים לחקור פקידת סעד בתחילת הדרך או בסוף הדרך, אם השופטת בכלל לא רוצה לשמוע אף עד או לחקור אף פקידת סעד, והאם זה מצדיק הפיכת בית המשפט לקרקס של כאילו "עשיית צדק" בסטייל סובייטי?

כפי שנראה זו בדיוק עמדתו של השופט עמית, שבתיקי נוער, אין טעם להורים אפילו להגיע לבית המשפט, כי המשחק מכור מראש. כלומר בחזונו של השופט עמית, בית המשפט לנוער הוא מקום שבו מישהו עם הכשרה של שופט אמור באופן סדרתי לשנע ילדים מההורים שלהם לכל יעד שאליו פקידת הסעד מעוניינת לחטוף את הילדים: אומנה, פנימיה, מרכז חירום. בית המשפט לנוער, בחזונו המעוות של יצחק עמית, אמור להיות חותמת גומי של פקידת הסעד, וההורים אמורים לעמוד שם כמו דחלילים, ולמסור את ילדיהם מרצונם לפקידת הסעד.

נקמנות שיפוטיות ולגלוג למכאובם של ההורים ע"י שופט עליון

ראו באיזה לגלוג מתייחס השופט עמית לבקשת האמא להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד:

"על מנת להבין לאילו עדויות וראיות נתכוון בא כוחה של האם, אציין כי לאחר שהדיון בבית המשפט לנוער הסתיים, ולאחר שבית המשפט כבר נתן החלטתו להוצאת הקטינות ממשמורת האם, פנתה האם לבית המשפט בבקשה לניהול הוכחות ולהזמנת עדים.

בבקשה נתבקש בית המשפט לזמן רשימה ארוכה של עדים, לרבות מספר עובדות סוציאליות שטיפלו בענייני המשפחה והקטינות, מנהלת בית הספר, הפסיכולוג שערך את האבחונים, העובדת הסוציאלית מהמרכז לנפגעי סמים והסומכת.

בבקשה הוצהר, כי מטעם המבקשת יעידו יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדינו, האם, הסבתא, אחיה של האם, ופסיכולוג חינוכי בשם שאול פורת".

ואנו שואלים, איך בדיוק אמור להתקיים משפט צדק, משפט אמיתי, משפט אדברסרי, אם המבקשת, האמא הטבעית, הביולוגית, לא יכולה להביא את העדים שלה, כי השופט חושב שכולם ראויים לגיחוך? פשוט ביזיון של שופט, השופט יצחק עמית.

אנו חייבים לציין שפסק דין זה מהווה נקמה אישית של השופט יצחק עמית ביעקב בן יששכר והתנועה למען עתיד ילדנו. ברגע שהשופט עמית ראה את השם של יעקב בן יששכר הוא התחלחל, כי ידוע לשופט עמית שיעקב בן ייששכר (צפו בסרט זכות אבות, ותבינו). העניין הוא שבדיוק חודש לפני מתן פסק דין זה תבע יעקב בן יששכר 3 שופטי משפחה ישראליים בבית המשפט הפדראלי בפנסילבניה בגין עידוד חטיפת וכליאת ילדים, וקבלת שוחד. מכיון שהשמועה נפוצה בקרב כל השופטים, כי הם עלולים לתת את הדין בחו"ל על מעשים נפשעים, החליט השופט יצחק עמית לסגור עם יעקב בן יששכר חשבון, וזו לדעתנו הסיבה האמיתית מאחורי הקלעים לפסק דין מטורלל זה

.Docket Report in RICO Case Against 3 Israeli family Court Judges

דיני נפשות או דיני רכילויות?

אבל זו רק ההתחלה. מסתבר שלשופט עמית יש עוד הרבה מה לומר, והמדובר בדברים מזעזעים ביותר מבחינת חוסר התשתית החוקית, במיוחד כשהם באים מפיו של שופט "עליון", שאמור להשגיח שהשופטים בערכאות הנמכות פועלים על פי החוק המהותי וסדרי הדין הפרוצדורליים, במיוחד כשלפנינו דיני משפחות, והתערבות של המדינה בזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיי משפחה ולגדל ילדים. ראשית, יוצא השופט יצחק עמית מתוך הנחה שפקידת סעד היא "מומחית".

כבר עתה אנו שואלים, מומחית למה?

מה היא כבר למדה ומה היא מבינה, ומדוע כמומחית, הוא חושב שאין צורך לחקור אותה?

הרי בכל בית משפט, מומחים נחקרים שתי וערב, אז מדוע שהפק"ס לחוק הנוער יהיו פטורות מחקירה נגדית, כדבר שבגדרה? אולי הן משקרות? אולי יש להן אינטרס אישי או היכרות אישית? אולי מישהו הבטיח להן שוחד? מדוע שהן לא יחקרו? הרי דווקא נקדת המוצא (המטופשת) שהן מונחיות, מחייבת חקירה נגדית. כפי שנראה, השופט עמית מתאר את המומחיות של פקידת הסעד בסך הכול ביכולת ללקט אינפורמציה. זו מומחיות? הרי הן מעולם לא הוכשרו בדיני ראיות כפי שהשופטים עצמם הוכשרו.

תסקיר פקידת סעד לחוק הנוער ויקי היינה מהווה אוסף רכילויות בכסות של מומחיות

הנה עוד "פנינים" מפיו של השופט, יצחק עמית:

"עדות מומחה היא אחד החריגים לעדויות שמיעה, אך את תסקיר פקיד הסעד אין לראות כחוות דעת של "עד מומחה" במשמעותו לפי סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ע"א 3554/91 אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 5 (9.10.1991) (להלן: עניין אלמונית)).

המידע שאותו ליקט, אסף וריכז פקיד הסעד, לא נדרש לעמוד בתנאי הקבילות הרגילים, דווקא מן הטעם שרובו מבוסס על עדויות שמיעה שנאספו מפי גורמים שונים. במישור הקבילות, יש לראות אפוא את התסקיר כחריג לעדות שמיעה". 

 ואנו שואלים, מאיפה מביא השופט את הטענות האלה?

אם הוא כבר אומר שתסקיר פקידת סעד הוא כמו עדות מומחה, אז מדוע שלא יחולו סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות? ואם הוא כבר מודע לכך שהמידע שפקידת הסעד מלקטת "מבוסס על עדות שמיעה", (ועדות שמיעה ככל היא עדות אסורה שאינה קבילה), אז במקום לדרוש הבטחות שהמידע הוא אכן אמין וראוי לבוא בפני בית המשפט, אז ההיגיון שלו מוביל אותו לקבוע בדיוק להיפך… שאין צורך לחקור את המידע שליקטה פקידת הסעד כעדות שמיעה? נראה שנתהפכו היצרות בהלך החשיבה של השופט עמית.

מניין הביטחון שעדות השמיעה שליקטה פקידת הסעד הוא אמין? אולי מישהו שמע שמועה? אולי מישהו רצה להתנקם?

איך ייתכן שדווקא תסקיר פקידת סעד יהיה פטור מחקירה נגדית, למרות שאין לכך כל הסמכה או הוראה בפקודת הראיות? הרי קיימת פקודת ראיות, והיא אומרת שניתן להביא רק עדויות כשרות, והחריגים של "עדות שמיעה" מפורטים בפקודת הראיות. תסקיר פק"ס לא מאוזכר שם. אז מנין החוצפה לומר ש"יש לראות את התסקיר כאילו הוא חריג לכללים שבפקודת הראיות? לזה קוראים חקירקה שיפוטית. השופט פשוט יוצר חקיקה ספציפית לנושא פקידות הסעד לחוק הנוער, וזה פשוט מביש ומחליא.

שימו לב מה אומר סע' 20 לחוק הראיות: "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן – חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן – תעודת רופא)". כלומר מספיק שבעל הדין מעלה חשש לעיוות דין, וזו שאלה עובדתית המצריכה חקירה, שאז לא ניתן "לקבל כראייה בכתב" חוות דעת של מומחה. שימו לב שהמומחה הוא בשאלה של מדע, מחקר, אמנות או ידיעה מקצועית. אם כך, מה יש בעבודה סוציאלית, ששם יוצאת פקידת סעד לשטח ומראיינת אנשים, שהופך את חוות הדעת שלה ל"מומחיות בידיעה מקצועית"?

וכעת שימו לב מה אומר סעיף 26 לפקודת הראיות: "(א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט יעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך. (ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה". פקודת הראיות קובעת ש"בית המשפט ייעתר לבקשת בעל דין לצוות על חקירת מומחה".
לא כתוב רשאי, אלא "ייעתר", כלומר זו חובת בית המשפט לזמן את המומחית לחקירה.
עכשיו קיראו את פסק הדין וראו את השופט עמית מייצר חקיקה שופטית חדשה במסלול עוקף לפקודת הראיות, מסלול סובייטי שבו הופכת פקידת הסעד ה"תורה מסיני" של תיקי הנוער והוצאת הילדים מהבית.

ההשוואה המטופשת בין תסקיר פקידת סעד לנוער ותסקיר שירותי מבחן

לשם חיזוק דבריו, מצא השופט עמית דוגמא אחת שאיכשהו דומה לתסקיר של פקידת סעד, וזהו תסקיר שירותי המבחן לענין העונש של מי שמשפטו הפלילי כבר נגמר, ומה שנשאר זה רק העונש. אלא שזה בכלל לא דומה לתסקיר פק"ס. תסקיר שירותי המבחן בתיק פלילי מוגש לאחר שבמשפט הפלילי, הנאשם הביא כל עד וכל עדה שמצא לנכון להביא להגנתו, כלומר התקיים משפט עם עדים וחקירות מלאות, של כל המומחים ושל כל השוטרים. אף אחד לא פטור מעדות. אז זה בכלל לא דומה לתסקיר של פקידת סעד במשפט נוער, כאשר התסקיר בנוער בעצם שקול לכתב האישום.

יצחק עמית מבקש לעשות קיצור דרך, לדלג על שלב העדויות, ולהפוך את "כתב האישום" (כלומר כתב התביעה בנוער) אוטומטית לפסק דין, בלי עדים, ובלי בטיח. אפילו נאשמים בטחוניים מקבלים את ההזדמנות לחקור את מי שמאשים אותם. וראו זה פלא, עמית, בחזונו רואה את פקידת הסעד, מי שיוזמת את ההליך בבית המשפט לנוער, ומי שדבריה הם הבסיס (מילה במילה) לכתב התביעה להכרזת נזקקות והוצאה מהבית, כמי שבעצם תחרוץ גורלות, ללא פיקוח או בקרה, והיא זו שתקבע איך ייראה פסק הדין.

תסקיר פק"ס לחוק הנוער מול תסקיר פק"ס לסדרי דין

בל נשכח שבפסק דין זה עמית דיבר על תסקירי פק"ס לחוק הנוער. יש גם תסקירים לסדרי דין בתיקי גירושין. גם בין שני אלה יש הבדל מהותי. בחוק הנוער (כלומר חטיפת ילדים לפנימיות והוצאה מהבית) ה"תסקיר" הוא בעצם כתב התביעה. מי שיוזמת את ההליך היא פקידת הסעד, ומי שתובע פורמלית זו הפרקליטות שהיא המייצגת של פקידת הסעד. התסקיר בנוער מוכן לפני שהוחלט בשירותי הרווחה להוציא צו נזקקות לילדות באמצעות פניה לבית המשפט לנוער, והתסקיר בעצם מועתק מילה במילה לכתב התביעה בנוער.

בתיקי גירושין, תסקיר מגיע אחרי שאחד ההורים תובע את ההורה השני, ובית המשפט מבקש "חקירה" על מנת לקבל תוספת מידע מגורם חיצוני על המידע שההורים מוסרים בכתב התביעה ובכתב ההגנה.

עמית לא עושה אבחנה בין שני סוגי התסקירים למרות שההבדלים בינהם הם תהומיים. בתיקי גירשין (משמורת והסדרי ראייה) אין בכלל שום צורך בתסקיר של פקידות סעד. אין צורך לשלוח מישהי על מנת ללקט נתונים על שני ההורים, ולהתסיס אותם זה נגד זה. בית המשפט למשפחה יכול להסתדר יפה מאוד גם בלי תסקירי פקידות הסעד בגירושין.

ההורים יכולים לספר את הסיפורים שלהם אחד נגד השני ישירות אל השופט, ללא תיווך של פקידת סעד, ויחליט השופט על סמך דיני הראיות מי בינהם צודק, במיוחד לאור העובדה שאם שני ההורים נורמטיביים, אז לשניהם זכויות שוות על הילדים, ואין זו "חובה להכריע" באמצעות פקידת סעד "מי עדיף".

לעומת זאת בתיקי נזקקות בנוער, תסקיר פקידת הסעד לנוער הוא ליבת הענין, כי זה המסמך שבגללו הרווחה רוצה להוציא את הילדים מבית ההורים. גם אם יש הבדלים בין השניים, עדיין אין כל סיבה מדוע שפקידת הסעד, כמו כל גורם חיצוני, לא תיחקר על מה שהיא כותבת.

בגדי המלך החדשים: "דרך המלך בלי חקירת פק"ס", או המלך עירום או שהמלכה ערומה?

בסופו של פסק הדין אומר השופט עמית כי

"סיכומו של דבר, שהעקרונות ודרכי הפעולה של פקידי הסעד אינם כמו אלה הנוהגים בהליך משפטי פלילי או אזרחי רגיל. תסקיר של פקיד סעד אינו בגדר עדות או עדות מומחה; הדברים הנכתבים בתסקיר אינם מבוססים בהכרח על מידע העומד בתנאי הקבילות;

דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר; במקרים בהם פקיד הסעד נחקר היקף החקירה נגזר ממעמדו המיוחד של פקיד סעד; בית המשפט רשאי, בנסיבות מסוימות, לאפשר חקירה של גורם שהעביר מידע לפקיד הסעד;

שיקול הדעת הסופי לגבי משקל התסקיר וההכרעה בעניינו של הקטין לעולם מסור לבית המשפט".

אבל מי שקורא את כל פסק הדין רואה ששום דבר ממה שאמר השופט עד כה אינו מוביל למסקנה ש"דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר", במקום לחקור את פקידת הסעד על תסקירה. פשוט אין לכך כל צידוק לוגי, או אסמכתא בפקודת הראיות, או כל חקיקה אחרת.
להיפך, דרך המלך הנכונה היא חקירה נגדית של כל פקידת סעד שמשתתפת בכתיבת תסקיר. יש לשאול אותן שאלות קריטיות כמו כמה ניסיון יש להן בכלל.

אולי זוהי פקידת סעד שרק אתמול סיימה את המכון להכשרת פקידות סעד ברח' ז'בוטינסקי 1 ברמת גן? אולי זו אחת שיש לה אג'נדה, שהיא עצמה גרושה מרירה שרוצה לנקום? אולי לא פתחה את אוגדן הספרות המקצועית לפני שכתבה תסקיר? אולי לא רעננה את ידיעותיה בתע"ס? אולי יש עליה תלונות מפה ועד תאילנד? איזה מין בית משפט זה שגם לא חוקרים פקידת סעד, וגם אי אפשר להביא עדים?

שימו לב שבמקרה זה התלוננו האמא והסבתא גם על כך שפקידת הסעד לא נחקרה, וגם על כך שטובה פרי לא הירשתה להביא עדים חיצוניים. לנושא של הבאת עדים סותרים לפקידת הסעד, עמית בכלל לא התייחס. את זה הוא פטר בלגלוג ש"די לראות את רשימת העדים" כדי להבין שאין צורך בהם. אז מה זה אומר? שאם היו מביאים עדים קליברים, אז הוא כן היה מוצא שטובה פרי נהגה שלא לפי דין, והיה מבטל את פסק הדין?

ומה עם עיכוב היציאה?

שימו לב איזה כוח יש לפקידות הסעד… הן גן יכולות להוציא עיכוב יציאה ולרתק גם את הילדים וגם את ההורים לישראל. הרי זו הפרת זכויות אזרח הכי בסיסיות שיש, הזכות להיכנס ולצאת מהמדינה. וראו זה פלא, השופט שמקבל בעליון את כל התיקים ה"יחברתיים" יצחק עמית, בכלל לא מפריע לו שפוגעם בחירויות בסיסיות של אזרחים. המדינה מעל הכול! הרי כאן האמא והסבתא הן בריטיות. כל עוד המדינה אוחזת בילדים שבפנימיה, אז למי זה בדיוק מפריע אם האמא והסבתא פשוט יתנדפו מהמדינה? כל מה שיש לשופט עמית לומר על זה הוא "נראה כי המהלך המשפטי של הוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ, אך העמיק את החשדנות מצד האם והסבתא כלפי גורמי הרווחה". מדוע אין הוא מכריע אם "המהלך המשפטי" הזה מותר, או לא? בשביל מה משלמים לו משכורת?

איך תרם השופט עמית למוות של הילדים של קרינה בריל, איגור ומירה?

לסיום, לאחר ששלל מהאימא והסבתא את הזכות להתגונן מפני לקיחת שתי הילדות מהן, וגזר עליהן חיים של שברון לב וגעגועים עזים, ממשיך השופט יצחק עמית בלשון הרמיה וכותב

"ולבסוף, אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע".

במילים אחרות, השופט עמית שולח מסר להורים מאוד פשוט: כאשר באה פקידת סעד לקחת את הילדים שלכם, תנו את הילדים לפקידת הסעד, היפטרו מהילדים, תישכחו מהם, כי לא יהיה לכם כל תקווה להתגונן בבית המשפט. לא תוכלו להעיד ולא תוכלו לחקור את פקידת הסעד, אז מוטב שפשוט תעשו מה שפקידת הסעד רוצה ותימסרו לה את הילדים שלכם מרצון.

את פסק הדין הזה הפיצו פקידות הסעד לכול העולם ואחותו, שכן זהו ניצחון גדול עבורן.

פסק הדין הזה הופץ גם בכל הלשכות לסיוע משפטי, ולכל שאר העוסקים בנושא. לא פלא שחודשים ספורים לאחר מכן, כאשר קרינה בריל, העולה החדשה מאוקאינה שמעה שפקידת סעד מעוניינת לנקוש על דלתה, היא שחטה את ילדיה.

מי שהיא התייעצה איתו הסביר לה שבגלל יצחק עמית, הסיכויים שיקחו לה את הילדים הם 99%. אז קרינה בריל שחטה את ילדיה, ואי אפשר לומר שליצחק עמית לא הייתה תרומה למעשה השחיטה בסכין המטבח הוירטואלית שהניף על הילדים של ההורים החלשים/מוחלשים בקהילה.

קישורים:

שופטת בלהה גילאור – תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע – פרשת דודו דהאן

יעקב כהן בימ"ש לעניני משפחה ראשל"צ – שימוש פסול באמנה לזכויות הילד במטרה להכשיל קשר בין אמא לבתה – תסמונת ניכור הורי

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

פשעי בית משפט העליון: מוגבלים שיישארו כלואים בביתם

שופטת בימ"ש עליון עדנה ארבל ורשויות הרווחה – דרכי רמיה להוצאת ילדים בכפיה מביתם ומשפחתם

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל נגד משפחות כדי לסחור בילדיהם

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל נגד משפחות כדי לסחור בילדיהם

מרץ 2014 – שישי בחמש – ערוץ 1 – יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה ממונה על דו"ח ועדת סילמן משקר ומרעיל נגד משפחות וילדים בענייני הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה.
סילמן מציג מקרי קיצון בודדים של רצח ילדים כעילה לתלוש אלפי ילדים מביתם ומשפחתם מידי שנה בדלתיים סגורות, ללא ראיות באמצעות ועדות החלטה ברשויות מקומיות העובדות ללא סדרי דין, חבריהם מדברים בשפה אחת ובתי המשפט רואים הבלי פיהן כסוף פסוק.
סילמן מטייח ואינו מדבר על חוק זכויות הילד שנועד להטיח שלומו במסגרות מופרטות של משרד הרווחה ומטייח כביכול שיש פיקוח על מסגרות אלו.
סילמן מודה כי יש אינטרסים כלכליים מאחורי הוצאת הילדים והרס המשפחות ומתרץ זאת כי הוא עושה זאת לטובת הילד.
צפו בדרכי הרמיה של יוסי סילמן לסחר בילדים.
סילמן מטייח ומציג כביכול שלהורים ינתן סיוע בייצוג משפטי אולם ידוע שעורכי- דין מסיוע משפטי מקבלים שכר זעום כשהם מתמודדים מול הנציגות הממוסדת של משרד הרווחה. במצב זה נדרשת מעורכי-הדין הממונים הקרבה של ממש כדי לנהל מערכה משפטית שנכלל בה ערעור לערכאות גבוהות יותר וכו'. מן הבחינה הזאת מצבם של ההורים על טענת משרד הרווחה נגדם אינו שונה ממצבם של הורים לא מיוצגים, אלא אף להפך, עו"ד מהסיוע המשפטי לוחץ על ההורים להיכנע למשרד הרווחה כדי לסגור התיק.

קישורים:

משרד הרווחה קבע "האבא מסור" והוא רצח את שלושת ילדיה של לילך שם טוב – הרשלנות הפושעת של משרד הרווחה

ועדת סילמן (דוח סילמן המלא) – מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה

ועדת הטיוח של יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הוצאת ילדים בכפיה ממשפחתם וביזוי כבוד המשפחה

יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – המנגנון המשפיל, המייגע, המייאש והאטום שנגדו זעק משה סילמן ז"ל

משרד הרווחה חוטף ילדי עולים מביתם ומשפחתם בדרכי רמיה על פי מסמך כנסת ישראל מנובמבר 2005

משפט פומבי – פרשת היולדת הנמלטת עם בנה התינוק

טראומת מרכזי הקשר של משרד הרווחה – תגובות לכתבה שפורסמה בשבוע שעבר

טראומת מרכזי הקשר – תחקיר נעמה לנסקי ומיכל יצחקי

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

משרד הרווחה מודה: "אנו עוסקים בסחר ילדים לאימוץ"

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,341 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: